ב-1984 עברה על ישראל שנת האינפלציה הגבוהה בתולדותיה: מדד המחירים לצרכן עלה ב-444.9% מדצמבר לדצמבר. במחצית הראשונה של 1985 נמשכה האינפלציה בקצב של 10% עד 15% בחודש, אחרי שבסתיו 1984 עברה את ה-20% בחודש, ובנק ישראל הזהיר אז מסכנה שהמצב יידרדר להיפר-אינפלציה של ממש.
ב-1 ביולי 1985 אישרה ממשלת האחדות של שמעון פרס, עם שר האוצר יצחק מודעי, תוכנית ייצוב כלכלית לשעת חירום. בתוך כמה חודשים ירד קצב עליית המחירים ל-1% עד 2% בחודש, וב-1986 הסתכמה האינפלציה ב-19.7%. במאמר שפרסם מכון ברוקינגס מתוארת התוכנית כאחת מתוכניות הייצוב המוצלחות ביותר בהיסטוריה המודרנית.
הנה איך הגיעה ישראל לשם, מה היה בתוכנית ומה הסיפור הזה אומר על החיסכון שלכם אחרי האינפלציה של 2022-2024.
כמה הייתה האינפלציה בישראל בשנות ה-80?
האינפלציה לא קפצה בבת אחת. היא טיפסה במדרגות: כל זעזוע, פיחות או קיצוץ בסובסידיות העלה אותה לרמה חדשה, והיא נשארה שם.
הנתונים מבוססים על מדד הלמ״ס, כפי שפורסם בסדרות ובדוחות השנתיים של בנק ישראל ובטבלאות גלובס. שימו לב לשיטת המדידה: כשמשווים את ממוצע המחירים בשנה לממוצע בשנה שלפניה, כפי שעושה ה-OECD, יוצאת ל-1984 אינפלציה של כ-373% ול-1985 של כ-310%. לכן מתפרסמים לאותן שנים מספרים שונים. השיא, בכל שיטה, הוא 1984.
בנק ישראל ממחיש את זה בסל קניות אחד: עגבניות ומלפפונים, קילו בשר, לחם אחיד וצנצנת ריבה עלו 120 שקלים (ישנים) ב-1981, 229 שקלים ב-1982 וכבר 618 שקלים ב-1983. ב-1985 עלה ליטר בנזין כ-800 שקלים וליטר חלב כ-280 שקלים.
איך נראו החיים עם אינפלציה של 445%?
כשהמחירים עולים ב-15% בחודש, כל יום של המתנה עולה כסף. לפי בנק ישראל, אנשים מיהרו לחנויות לקנות עוד ועוד מוצרים לפני שהכסף יאבד מערכו, ורבים קנו מטבע חוץ. הריצה למוצרים ולדולרים רק האיצה את עליית המחירים.
כמעט הכול היה צמוד. השכר עודכן בתוספת יוקר, וככל שהאינפלציה עלתה, התקצר המרווח בין העדכונים: לפי מיכאל ברונו, מפעם בשנה לפעם בחצי שנה, אחר כך לפעם בשלושה חודשים, ולבסוף לפעם בחודש. החיסכון לטווח בינוני וארוך היה צמוד מדד. מי שהחזיק מזומן או יתרה בעו״ש בלי הצמדה, הפסיד מדי חודש.
הדולר הפך לקנה המידה. המדד התפרסם פעם בחודש ובאיחור, ולכן שער הדולר שימש בפועל כמדד המחירים המצוטט ביותר. מאז 1977 יכלו ישראלים להחזיק פיקדונות פטמ״ח, חשבונות בנק צמודים לדולר שאפשר למשוך מהם בכל רגע. ובכל זאת, הפיקוח על מטבע חוץ היה הדוק: לפי דוד קליין, ב-1984 הורשה אזרח להוציא לחו״ל 1,000 דולר בלבד, ופיקדונות בחו״ל ושימוש בכרטיסי אשראי בינלאומיים היו אסורים.
גם השטרות סיפרו את הסיפור. השקל, שהחליף את הלירה במחיקת אפס אחד, הוכרז כהילך חוקי ב-22 בפברואר 1980 ונכנס למחזור ב-24 בפברואר, בשטרות של 1 עד 50 שקלים. בין סוף 1980 לסוף 1984 נוספו שטרות של 100, 500, 1,000, 5,000 ו-10,000 שקלים. מנגד, חובות לא צמודים נשחקו כמעט עד אפס: בכתבה ב-ynet תיאר צבי לביא זוג שלקח לפני מלחמת יום הכיפורים משכנתא לא צמודה של 40,000 לירות, ופחות מעשור אחר כך הבנק דרש לסלק אותה בתשלום אחד של 200 עד 300 שקלים, פחות ממשכורת חודשית. כמה שוות היום 40,000 לירות כאלה, אפשר לחשב במחשבון הצמדה למדד, שמכיר גם לירות ושקלים ישנים.
למה זה קרה?
מיכאל ברונו, מאדריכלי תוכנית הייצוב ולימים נגיד בנק ישראל, זיהה שני שורשים. הראשון ריאלי: גירעון ממשלתי עצום, שנע בשנים האלה בין 12% ל-17% מהתוצר. השני נומינלי: למשק לא היה עוגן. כסף, שער חליפין ושכר הוצמדו זה לזה ולמדד, וכל זעזוע מחירים הפך לקפיצה קבועה בקצב האינפלציה.
את הגירעון מימנה הממשלה בין השאר בכסף מבנק ישראל. "היה אומנם בנק מרכזי שקרא לעצמו כך, אבל הוא היה חייב לתת את ההלוואות שהממשלה רצתה, לפי החוק", אמר לגלובס משה מנדלבום, הנגיד בשנים 1982-1986. לפי הנגיד דוד קליין, הממשלה משכה מבנק ישראל מקדמות בקנה מידה גדול למימון התקציב, ובכך, כלשונו, "סיפקה את הדלק להאצת האינפלציה". ב-1984 הגיע הגירעון ל-16% מהתוצר והחוב הציבורי ל-171% מהתוצר.
ניסיונות חלקיים נכשלו. שר האוצר יורם ארידור ניסה להוריד את האינפלציה בהוזלת הייבוא ובהאטת הפיחות, אבל מאזן התשלומים הידרדר, והניסיון הסתיים בפיחות גדול ובקפיצת מחירים באוקטובר 1983, בזמן משבר מניות הבנקים. לפי מחקר של בנק ישראל, אחרי המשבר האיץ הקצב מכ-7% בחודש, ששרר כמעט 4 שנים, ליותר מ-15% בחודש.
ארידור התפטר והוחלף ביגאל כהן-אורגד. בנובמבר 1984, אחרי הקמת ממשלת האחדות, נחתמה עסקת חבילה ראשונה עם ההסתדרות והמעסיקים להקפאת שכר ומחירים ל-3 חודשים. בלי קיצוץ בתקציב, ועם המשך הפיחותים ותוספות היוקר, ההקפאה התפרקה בינואר 1985.
מה כללה תוכנית הייצוב של יולי 1985?
הכנת התוכנית המפורטת החלה רק בתחילת יוני 1985. בראש הצוות שהכין אותה עמד מנכ״ל משרד האוצר, עמנואל שרון, וחברו בו הכלכלנים איתן ברגלס ומיכאל ברונו, ראש חטיבת המחקר של בנק ישראל מרדכי פרנקל והיועץ הכלכלי של ראש הממשלה אמנון נויבך. הצוות הגיש את התוכנית לממשלה ב-30 ביוני. ברקע פעל גם צוות של כלכלנים אמריקנים, ובו סטנלי פישר, לימים נגיד בנק ישראל. לפי דיווח ב-ynet, הממשלה אישרה את התוכנית ב-1 ביולי ברוב של 15 נגד 7.
אלה היו הרכיבים המרכזיים:
- קיצוץ בגירעון: 1.5 מיליארד דולר לעומת 1984, כ-7.5% מהתוצר. רובו הושג בקיצוץ הסובסידיות למוצרי יסוד ובהעלאת מסים, והמגזר הציבורי נדרש לצמצם 3% מכוח האדם, כ-10,000 משרות.
- פיחות וקיבוע השער: השקל פוחת ב-18.8% ביום הראשון של התוכנית, לשער של 1,500 שקלים לדולר, והשער הוקפא.
- מחירים בפיקוח: משרד התעשייה והמסחר פיקח על המחירים. שחרור הפיקוח החל רק בינואר 1986.
- הסכם עם ההסתדרות והמעסיקים: תוספת היוקר הושעתה זמנית. בתמורה נחתם ב-15 ביולי הסכם שכר: פיצוי של 14% על שכר יולי, תוספת של 12% בספטמבר ותוספות של 4%, 4% ו-3.5% בינואר-מרץ 1986.
- ריסון האשראי: בנק ישראל הגביל את היקף האשראי הבנקאי, והריבית הריאלית זינקה. פיקדונות הפטמ״ח הפכו לחד-כיווניים: אפשר היה למשוך מהם, אבל להפקיד רק לתקופה של יותר משנה.
- סיוע אמריקני: מענק חירום של 750 מיליון דולר בכל אחת מהשנים 1985 ו-1986.
שלושת החודשים הראשונים הוכרזו כתקופת חירום כלכלית. הרעיון היה לעצור הכול בבת אחת ולשבור את הציפיות לפני שהשכר, המחירים והדולר ימשיכו לרדוף זה אחרי זה. ההסתדרות לא תמכה מיד, ופרס פעל אישית כדי לשכנע את מזכ״ל ההסתדרות, ישראל קיסר, לתמוך בתוכנית, גם אם בהסתייגות.
חוק אי-ההדפסה: הסוף להלוואות לממשלה
אחד הצעדים החשובים לטווח הארוך עבר בכנסת ב-29 ביולי 1985: תיקון מס׳ 15 לחוק בנק ישראל, המכונה חוק אי-ההדפסה. הסעיף המרכזי קצר: "הבנק לא יתן לממשלה הלוואה למימון הוצאותיה".
החוק השאיר פתח צר (מקדמה זמנית שיש להחזיר עד סוף שנת הכספים) וקבע הלוואות פוחתות לשנות המעבר 1985-1987. אבל העיקרון השתנה: הממשלה כבר לא יכולה לממן גירעון בכסף חדש מבנק ישראל. בלשונו של קליין, תוכנית הייצוב "סגרה את חלון הדפסת הכסף שהיה פתוח לרווחה בבנק ישראל לצורך מימון התקציב".
מהשקל הישן לשקל החדש
ב-4 בספטמבר 1985 נכנס למחזור השקל החדש, ששווה 1,000 שקלים ישנים. לפי בנק ישראל, מחיקת שלושת האפסים נועדה להקל על עסקאות במזומן ועל השימוש במכונות ובמחשבים. לפי ברונו, המעבר הושלם ב-1 בינואר 1986, כששער הדולר עמד על 1.5 שקלים חדשים. שטרות השקל הישן נשארו הילך חוקי עד 4 בספטמבר 1986.
בחשבון פשוט, בתוך פחות מ-6 שנים נמחקו ארבעה אפסים: אחד במעבר מהלירה לשקל ב-1980, ושלושה ב-1985. לירה אחת משנות ה-70 שווה מאית אגורה של היום.
מה היו התוצאות?
השינוי היה מהיר. ב-7 החודשים הראשונים של 1985 עלו המחירים בממוצע ב-14% בחודש, וביולי, כשנכנסו לתוקף הפיחות וקיצוץ הסובסידיות, קפץ המדד ב-27.5%. בחודשים אוגוסט-דצמבר, לפי ברונו, ירד הקצב לממוצע של 2.6% בחודש, ובניכוי גורמים עונתיים ל-1% עד 2%.
לפי הערכת ברונו, הגירעון, שעמד ב-1984 על 15% עד 16% מהתוצר, ירד ב-1985 לכ-6%, ויתרות המט״ח החלו לגדול. ב-1985 הסתכמה האינפלציה השנתית ב-185.2%, בגלל החודשים שלפני התוכנית. ב-1986 היא ירדה ל-19.7%, וב-1987 ל-16.1%. גם הציבור השתכנע: בסקר שערך מכון דחף עבור ידיעות אחרונות עלתה התמיכה בתוכנית מ-45% בתחילת יולי ל-64% בתחילת אוגוסט 1985.
היה גם מחיר. לפי ברונו, השכר הריאלי ברוטו נשחק בשנת התקציב 1985 בכ-14% (נטו בכ-7%), אבל כבר בתחילת 1986 הוא חזר לעלות. האבטלה עלתה מממוצע של כ-6% במחצית הראשונה של 1985 לכ-7.8% ביולי-ספטמבר. האינפלציה גם לא נעלמה: לפי נתוני הלמ״ס, עד 1991 היא נעה בין 16% ל-21% בשנה, ובשנים 1992-1998 בין 7% ל-15%. לפי בנק ישראל, רק בתחילת שנות ה-2000, אחרי שנים של יעדי אינפלציה יורדים, הושגה יציבות מחירים, והיעד נקבע על 1% עד 3% בשנה.
האינפלציה של 2022-2024: מה דומה ומה שונה?
אחרי יותר משני עשורים של יציבות, האינפלציה חזרה. לפי בנק ישראל, ב-2022 היא הסתכמה ב-5.3%, לראשונה מאז 2009 מעל הגבול העליון של היעד. בתחילת 2023 הגיעה האינפלציה השנתית לשיא של 5.4%, בסוף אותה שנה ירדה ל-3%, וב-2024 עלתה ל-3.2% על רקע המלחמה ומגבלות ההיצע. לפי טבלת נתוני הלמ״ס באתר גלובס, ב-2025 היא ירדה ל-2.6%.
בנק ישראל הגיב בהעלאת הריבית. באפריל 2022 העלה אותה מ-0.1% ל-0.35%, ובסוף מאי 2023 היא הגיעה ל-4.75%. בינואר 2024 הורדה הריבית לראשונה, ל-4.5%, והיא נשארה ברמה הזאת עד נובמבר 2025, אז ירדה ל-4.25%. ב-2026 נמשכו ההורדות, ובהחלטה מ-1 בספטמבר 2026 ירדה הריבית ל-3.25%. האינפלציה ב-12 החודשים שהסתיימו ביולי 2026 עמדה על 1.5%.
ההבדל מ-1984 הוא לא רק בסדר הגודל. הממשלה לא יכולה לממן גירעון בהלוואות מבנק ישראל, להסכמי השכר הממלכתיים ולתוספת היוקר כבר אין המשקל שהיה להם, ולבנק ישראל יש יעד אינפלציה וכלי מרכזי אחד: הריבית. מה שדומה הוא המנגנון: כשהמחירים עולים מהר יותר מהריבית שאתם מקבלים, החיסכון נשחק.
בחישוב פשוט על נתוני 2022-2024, המחירים עלו ב-3 השנים האלה בכ-12%. מי שהחזיק 100,000 ש״ח בעו״ש בלי ריבית מתחילת 2022 ועד סוף 2024, יכול היה לקנות בהם בסוף התקופה סחורה ששוויה כ-89,000 ש״ח במחירי תחילת 2022.
בקורס מבוא למערכת הפיננסית בישראל, שיעלה בקרוב, נסביר ריבית, הצמדה ועמלות.
ציר הזמן: מהאינפלציה הדוהרת ועד היום
| מועד | מה קרה |
|---|---|
| אוקטובר 1977 | "המהפך" של שר האוצר שמחה ארליך: הסרת הפיקוח על תנועות הון, פיקדונות פטמ״ח צמודי דולר ופיחות גדול. |
| 1979 | האינפלציה עוברת את ה-100%: 111.4% בשנה. |
| 22 בפברואר 1980 | השקל מוכרז כהילך חוקי ומחליף את הלירה, במחיקת אפס אחד. השטרות נכנסים למחזור ב-24 בפברואר. |
| 1980-1982 | אינפלציה של 100% עד 133% בשנה, כ-7% בחודש. |
| אוקטובר 1983 | משבר מניות הבנקים ופיחות גדול. הקצב החודשי עולה ליותר מ-15%. |
| 1984 | שיא של 444.9%. אחרי הבחירות ביולי קמה ממשלת אחדות. |
| נובמבר 1984 | עסקת החבילה הראשונה: הקפאת שכר ומחירים ל-3 חודשים. |
| 1 ביולי 1985 | הממשלה מאשרת את תוכנית הייצוב. |
| 15 ביולי 1985 | הסכם השכר עם ההסתדרות והמעסיקים. |
| 29 ביולי 1985 | הכנסת מאשרת את חוק אי-ההדפסה. |
| 4 בספטמבר 1985 | השקל החדש נכנס למחזור. |
| 1986 | האינפלציה יורדת ל-19.7%. |
| 2022 | האינפלציה חוזרת (5.3%), ובנק ישראל מתחיל להעלות ריבית באפריל. |
| מאי 2023 | הריבית מגיעה ל-4.75%. |
| ינואר 2024 | הורדת ריבית ראשונה, ל-4.5%. |
| ספטמבר 2026 | הריבית יורדת ל-3.25%, והאינפלציה השנתית עומדת על 1.5%. |
מורשת השנים האלה נשארה במשכנתאות: למה יש בישראל מסלולים צמודים למדד ומה זה עושה ליתרה, מוסבר במדריך משכנתא בישראל 2026.
עוד משברים שטלטלו את הכלכלה בישראל ובעולם מסודרים לפי שנים במדור המשברים הכלכליים.