הונאת מיידוף הייתה הונאת פונזי (Ponzi scheme) בהיקף חסר תקדים. ברנרד (ברני) מיידוף גייס כסף מאלפי לקוחות, הבטיח להשקיע אותו במניות של החברות הגדולות בארה״ב, ובפועל לא ביצע את ההשקעות. הכסף הופקד בחשבון בנק, וכשלקוח ביקש למשוך, קיבל כסף של לקוחות אחרים. כך הודה מיידוף עצמו בבית המשפט במרץ 2009.

ההונאה קרסה בדצמבר 2008, בעיצומו של המשבר הפיננסי העולמי. בסוף נובמבר של אותה שנה ניהלה החברה כ-4,800 חשבונות לקוח, והדוחות הראו בהם יתרה כוללת של כ-64.8 מיליארד דולר. רוב הסכום היה רווח שלא היה קיים מעולם. הכסף האמיתי שאבד, כלומר הקרן שהפקידו לקוחות ולא קיבלו בחזרה, מסתכם לפי נתוני הנאמן בכ-20.3 מיליארד דולר.

הסימנים היו שם במשך שנים: תשואות יציבות מדי, כסף שלא הוחזק אצל גורם עצמאי, ודוחות שאישר משרד רואי חשבון זעיר. מי שהתריע על כך לא זכה להקשבה.

איך עבדה הונאת הפונזי של מיידוף?

מיידוף ייסד את החברה שלו, Bernard L. Madoff Investment Securities, ב-1960. לצד מסחר בבורסה, היא ניהלה כסף עבור אנשים פרטיים, קרנות צדקה, קרנות פנסיה וקרנות גידור. ללקוחות האלה הציג מיידוף אסטרטגיה שכינה split-strike conversion: קנייה של 35 עד 50 מניות מתוך מדד S&P 100, גידור באמצעות אופציות, ויציאה מדי פעם מהשוק לאגרות חוב קצרות של ממשלת ארה״ב.

בפועל, כך אמר בבית המשפט, אף אחת מההשקעות האלה לא בוצעה. הכסף הופקד בחשבון בבנק צ׳ייס מנהטן, ומשיכות של לקוחות שולמו מאותו חשבון, כלומר מכספם של אחרים. עובדי "המשרד האחורי", שלרבים מהם לא היה ניסיון בשוק ההון, הפיקו אישורי ביצוע ודוחות חודשיים על עסקאות שלא התקיימו.

מיידוף טען שההונאה החלה בראשית שנות ה-90. התביעה האמריקאית כתבה שהיא נמשכה "לפחות מאז שנות ה-80". כך או כך, מדובר בעשרות שנים שבהן כספם של משקיעים חדשים מימן את התשלומים לוותיקים.

פרט אחד הקל במיוחד על ההסתרה: מיידוף לא רק ניהל את הכסף אלא גם החזיק בו. ב-19 במאי 2006 העיד בפני ה-SEC, רשות ניירות הערך האמריקאית, וטען בשקר שהחברה שלו מחזיקה בנכסי הלקוחות ומבצעת עבורם עסקאות באירופה. כשאותו גוף מנהל, שומר ומדווח, אין גורם חיצוני שיגלה שהכסף חסר.

תשואות יציבות מדי: סימן האזהרה הבולט

הסימן הבולט לא היה גובה התשואות, אלא היציבות שלהן. כתבה במגזין MARHedge ממאי 2001 הביאה כדוגמה את Fairfield Sentry, קרן שהשקיעה דרך מיידוף: הפסדים של לא יותר מ-0.55% ב-4 חודשים בלבד מתוך 139 חודשים רצופים, ותשואה ברוטו של מעט יותר מ-1.5% בחודש. השבועון Barron's כתב באותו חודש על תשואה שנתית ממוצעת של 15% במשך יותר מעשור.

הארי מרקופולוס, שהגיש ל-SEC ניתוח מפורט כבר ב-2000, השווה את התשואות למדד S&P 500. בתלונה ממרץ 2001 הראה שלמיידוף היו 3 חודשי ירידה בלבד, לעומת 26 חודשי ירידה של המדד באותה תקופה. החודש הגרוע ביותר של מיידוף הסתיים בירידה של 1.44%, ושל המדד בירידה של 14.58%. מסקנתו: "המספרים באמת טובים מכדי להיות אמיתיים".

שוק המניות עולה ויורד, לפעמים בחדות: אחרי המפולת של 1929 ירד מדד הדאו ג׳ונס עד יולי 1932 ב-89% מהשיא. אסטרטגיה מבוססת מניות שכמעט לא יורדת צריכה להדליק נורה אדומה, לא להרגיע. לחלק מהלקוחות, לפי כתב האישום, הובטחו אפילו תשואות של כ-46% בשנה.

איך ה-SEC פספסה את האזהרות?

אחרי הקריסה בדק המבקר הפנימי של ה-SEC מה השתבש. בדוח של יותר מ-450 עמודים שפורסם ב-2009 נקבע שבין יוני 1992 לדצמבר 2008 קיבלה הרשות שש תלונות מהותיות. היא ערכה שלוש בדיקות ושתי חקירות, אבל אף אחת מהן לא הייתה יסודית, והרשות מעולם לא אימתה את המסחר של מיידוף מול גורם חיצוני.

מרקופולוס לבדו הגיש שלוש תלונות. התלונה הראשונה, ממאי 2000, נתקעה כי הבכיר שקיבל אותה במשרד ה-SEC בבוסטון לא הבין אותה. את השנייה דחה המשרד בניו יורק יום אחרי שקיבל אותה. באוקטובר 2005 הגיש מסמך בשם "קרן הגידור הגדולה בעולם היא הונאה", עם כ-30 סימני אזהרה, וקבע שהסבירות שמדובר בהונאת פונזי "גבוהה מאוד". אנשי האכיפה פקפקו במניעיו וראו בו מתחרה של מיידוף. הודעת דוא״ל נוספת ששלח ב-2007 לא נענתה.

ההחמצה החמורה ביותר נגעה למסלקת DTC, גורם חיצוני ובלתי תלוי. ב-2006 מסר מיידוף לחוקרים את מספר החשבון שלו שם. הוא סיפר אחר כך למבקר הפנימי שהיה בטוח שנתפס, ושהיה "נדהם" כשאיש לא בדק. בדיקה כזו הייתה מגלה פער עצום: ב-31 בינואר 2005 הראה דוח של קרן אחת בלבד שהשקיעה דרכו מניות בשווי 2.5 מיליארד דולר, ואילו בחשבון של מיידוף ב-DTC היו באותו יום מניות ממדד S&P 100 בשווי של פחות מ-18 מיליון דולר.

הדוח מצא גם שהבדיקות עצמן שירתו את מיידוף. כשמשקיעים היססו, הוא הזכיר להם שה-SEC כבר בדקה אותו ולא מצאה דבר.

רואה חשבון אחד במשרד קטן

את הדוחות הכספיים אישר Friehling & Horowitz, משרד קטן של שלושה אנשים במחוז רוקלנד שבמדינת ניו יורק, שבו דייוויד פרילינג היה רואה החשבון הפעיל היחיד. תלונה שהגיעה ל-SEC ב-2003 כבר ציינה שרואה החשבון המבקר קשור לבעלים. אחרי ההודאה של מיידוף הספיקו לעורך דין ב-SEC שעות ספורות כדי לגלות בתיקי העבודה שלא בוצעה שום ביקורת. פרילינג הודה ב-2009 בהונאה, שיתף פעולה עם התביעה, וב-2015 נגזרה עליו שנה של מעצר בית.

מה קרה בדצמבר 2008?

ב-2007 כתב מרקופולוס ל-SEC שכאשר ההונאה תתפוצץ, היא תוביל לגל מכירות עצום של קרנות שייאלצו להחזיר כסף למשקיעים שלהן. ההתפוצצות הגיעה בדצמבר 2008, על רקע המשבר הפיננסי העולמי.

בלילה של 9 בדצמבר 2008 סיפר מיידוף לאחיו, פיטר, שעסק ניהול ההשקעות הוא הונאת פונזי, ולמחרת סיפר זאת גם לשני בניו. הבנים פנו לרשויות, וב-11 בדצמבר הוא נעצר בדירתו בניו יורק. לפי ה-SEC, באותם ימים אמר לעובדים בכירים שהוא "גמור", שהעסק הוא "שקר אחד גדול", ובלשונו: "בעצם, הונאת פונזי ענקית". את ההפסדים העריך אז ב-50 מיליארד דולר לפחות.

ה-SEC הגישה נגדו תביעה כבר ביום המעצר. בדיווחים הרשמיים לרשות הצהיר העסק בתחילת 2008 על נכסים בניהול בהיקף של יותר מ-17 מיליארד דולר, ואילו הדוחות ללקוחות בסוף נובמבר של אותה שנה הראו, כאמור, 64.8 מיליארד דולר.

150 שנות מאסר: מה קבע בית המשפט?

ב-12 במרץ 2009 הודה מיידוף בכל 11 האישומים, בהם הונאת ניירות ערך, הונאה בייעוץ השקעות, שלושה סעיפים של הלבנת הון, עדות שקר ודיווחים כוזבים ל-SEC. מאותו יום ישב במעצר.

ב-29 ביוני 2009 גזר עליו השופט הפדרלי במנהטן, דני צ׳ין, 150 שנות מאסר. צ׳ין כינה את המעשים "רעים במידה יוצאת דופן" ואמר שאף תיק צווארון לבן אחר אינו דומה לתיק הזה בהיקף, במשך ובגודל ההונאה, ובעומק הבגידה. בדיון נשאו דברים תשעה נפגעים. מיידוף חויב גם בחילוט של 170.8 מיליארד דולר, סכום שמייצג את כלל התקבולים והרכוש שהיו מעורבים בחלק מהעבירות, ולא את גובה הנזק.

מיידוף ריצה את עונשו בכלא הפדרלי בבאטנר שבצפון קרוליינה, ומת באפריל 2021, בגיל 82, בעודו אסיר. בתיקים נלווים הורשעו גם אנשי מפתח בחברה. דניאל בונוונטרה, מנהל התפעול של תחום ההשקעות, נידון ב-2014 ל-10 שנות מאסר.

מי נפגע, כולל בישראל

בין הנפגעים היו אנשים פרטיים, קרנות צדקה, נאמנויות, קרנות פנסיה וקרנות גידור. רבים השקיעו דרך קרנות "מזינות" (Feeder funds) שגייסו כסף והעבירו אותו למיידוף. קרן הנפגעים של משרד המשפטים האמריקאי פיצתה בסופו של דבר 40,930 נפגעים מ-127 מדינות, רובם משקיעים קטנים שהפסידו פחות מ-500 אלף דולר.

בישראל, הפגיעה המתועדת ביותר הגיעה דרך הפילנתרופיה היהודית בחו״ל. קרן משפחת צ׳ייס, שבראשה עמד אברהם אינפלד, תרמה יותר מ-12 מיליון דולר בשנה, ולפי וואלה, השקיעה מאז הקמתה כ-250 מיליון דולר במוסדות חינוך והשכלה גבוהה בישראל. כל כספה הופקד אצל מיידוף, והיא הודיעה על סגירתה ימים אחרי החשיפה. עמותת ישעיה הורוביץ, שתמכה במחקר יישומי בישראל, איבדה את כל כספה. הטכניון, לפי ההערכות, הפסיד כ-25 מיליון ש״ח.

ארגון הדסה האמריקאי, שמממן בין היתר את המרכז הרפואי הדסה בירושלים, הודיע בדצמבר 2008 שאיבד כ-90 מיליון דולר. סוכנות AP דיווחה בדצמבר 2009 שלאורך השנים משך הארגון מההשקעה אצל מיידוף יותר משהפקיד בה. זה ההבדל בין הפסד על הנייר, לפי הדוח האחרון, לבין הפסד של כסף אמיתי.

כמה כסף הוחזר לנפגעים?

ההחזר מתנהל בשני מסלולים. הראשון הוא פירוק החברה, שבו מונה בדצמבר 2008 אירווינג פיקארד לנאמן. הנאמן מכיר רק בקרן: כמה הפקיד כל לקוח, פחות כמה משך. הרווחים שבדוחות לא נחשבים. ב-2011 אישר בית המשפט הפדרלי לערעורים את השיטה, וקבע שהכרה ביתרות שבדוחות האחרונים פירושה להתייחס לרווחי נייר פיקטיביים כאילו היו אמיתיים.

עד ספטמבר 2026 גבה הנאמן, או הגיע להסדרים שיאפשרו לו לגבות, כ-15.49 מיליארד דולר. בפברואר 2026 החלה החלוקה ה-17, בהיקף של יותר מ-253 מיליון דולר. לקוחות עם תביעה מוכרת קיבלו עד כה כ-72.8% מהתביעה, ועוד מקדמה של עד 500 אלף דולר לכל תביעה מ-SIPC, הגוף האמריקאי שמפצה לקוחות של ברוקרים שקרסו. החשבונות שהקרן שלהם הייתה עד 1.824 מיליון דולר קיבלו בחזרה את כל הקרן. מדובר ב-1,547 מתוך 2,291 החשבונות עם תביעה מוכרת. את עלויות ההליך מממן SIPC, כך שהכסף שנגבה מיועד כולו לנפגעים.

המסלול השני הוא קרן הנפגעים של משרד המשפטים האמריקאי (Madoff Victim Fund), שחילקה כספים שחילטה ממשלת ארה״ב. החלוקה העשירית והאחרונה החלה בדצמבר 2024. בסך הכול שולמו יותר מ-4.3 מיליארד דולר, וכ-40 אלף הנפגעים קיבלו בחזרה קרוב ל-94% מההפסד שהוכר להם. כ-2.2 מיליארד דולר הגיעו מעיזבונו של המשקיע ג׳פרי פיקאואר, ו-1.7 מיליארד דולר מהסדר לדחיית העמדה לדין עם בנק ג׳יי.פי מורגן צ׳ייס.

אותו דפוס חזר גם בעולם הקריפטו: וואן קוין מכרה מטבע שלא היה קיים, וב-FTX נוצלו כספי לקוחות בלי ידיעתם. בקורס מניעת הונאות של TechLight מתרגלים לזהות את הטריקים הפסיכולוגיים שמשותפים להונאות, כמו דחיפות, סמכות ופחד, לפני שמעבירים כסף.

ציר הזמן של הפרשה

מועדמה קרה
1960מיידוף מייסד את החברה
1992ה-SEC חוקרת גוף שהשקיע רק דרך מיידוף, ואת מיידוף עצמו היא בודקת בדיקה קצרה ומוגבלת בלבד
2000-2001שתי התלונות הראשונות של מרקופולוס נדחות; MARHedge ו-Barron's שואלים איך התשואות כה יציבות
אוקטובר 2005תלונה שלישית: "קרן הגידור הגדולה בעולם היא הונאה"
19 במאי 2006מיידוף מעיד בשקר בפני ה-SEC
11 בדצמבר 2008מעצר, יום אחרי ההודאה בפני בניו
12 במרץ 2009הודאה ב-11 אישומים
29 ביוני 2009גזר דין: 150 שנות מאסר
אוגוסט 2011בית המשפט לערעורים מאשר את שיטת החישוב של הנאמן
אפריל 2021מיידוף מת בכלא
דצמבר 2024החלוקה האחרונה של קרן הנפגעים של משרד המשפטים
פברואר 2026החלוקה ה-17 של הנאמן